דברי פרדה מטוביה לביא חברנו היקר ז"ל
לפני כחודש ימים ליווינו את טוביה לביא בדרכו האחרונה ונפרדנו מידיד נפש וחבר יקר.
דומני שבין האנשים שנתבקשו לשאת דברים הערב, לזכרו של טוביה, זכיתי אולי אני להכירו יותר מכולם.
טוביה, יליד העיר פוקשאני אשר ברומניה, בן יחיד להוריו היה חבר ילדות שלי מגיל 6 - ממש מהגן. גדלנו יחד ונהיינו מילדים לנערים. עברנו את תקופת המלחמה, למדנו בבית הספר היהודי העממי בגימנסיה היהודית ושוב יחדיו, שותפים לפעילות בתנועת הנוער גורדוניה, שם שמענו לראשונה את סיפורי ארץ ישראל והתרפקנו על נופי הגליל והכינרת. טוביה, המתנדב התמידי היה כבר בנעוריו מדריך ספורט במכבי, לילדי הקהילה.
בשנת 1950 עלה טוביה לארץ, התגייס לצה"ל ושרת בחיל ההנדסה למעלה מ- 20 שנה. בחיל הנדסה מילא שורה של תפקידים בכירים וביניהם מפקד גדוד הנדסה קרבית. במלחמת יום הכיפורים ב-1973 היה מפקד אגד ציוד מכני הנדסי שהקים את הגשר
היבשתי מעל תעלת סואץ אשר איפשר לכוחות צהל לנוע בבטחה מעל תעלת סואץ.
לאחר שחרורו מצה"ל ויציאתו לגמלאות השתלב טוביה במספר תפקידים בכירים ובשנים האחרונות כיהן כמנכ"ל החברה לפיתוח תל אביב. אך לא היה לו דיי בכך. למרות מצבו הבריאותי הרעוע בתקופה האחרונה של חייו, המשיך לעבוד ולטפל בכל התחומים והבעיות שבהם עסק. היה חשוב לו יותר מכל לשמור על קשר עם האנשים עמם עבד.
נדיר לפגוש אדם מיוחד כמו טוביה איש נדיר בפועלו למען הזולת, מוקף בהערכה ובהערצה בעיקר מהציבור פגועי הנפש. ציבור חם שידע להחזיר לו אהבה. במשך שנים הקדיש טוביה זמן ניכר לפעילות במסגרת עמותת אנוש ובשנים האחרונות נבחר ליו"ר ארצי של העמותה. טוביה היה מעורב במשך עשרות שנים בפעילות ציבורית ענפה ברוטרי בארץ ורוטרי הבינלאומית והיה לנשיא של רוטרי ישראל. הוא השקיע ותרם מזמנו לפעילויות שונות בעמותת חיל ההנדסה, באגודת ידידי האוניברסיטה הפתוחה והיה חבר בהנהלות ובוועדות שונות. טוביה מילא את חובתו האזרחית בלהט מוסרי גבוה והכל עשה שלא על מנת לקבל פרס. כהוקרה על פעילותו הענפה, העניק לו לפני כשנה בטקס חגיגי, ראש העיר מר צבי בר את התואר יקיר העיר רמת גן.
כזה היה טוביה ידידנו וזו היתה דרכו.
מזה שנים שהקשר בינינו הלך והתהדק יותר ויותר. היינו נפגשים באירועים חברתיים ומשפחתיים ולעתים גם בשבתות לפני ארוחת הצהרים היינו קופצים לשיחת רעים. יום לפני יציאתו לניתוח ההשתלה, ביקר בביתי ולמחרת לפנות בוקר ליוויתי אותו ואת חנה רעייתו שתיבדל לחיים ארוכים לשדה התעופה.
בחודשים האחרונים לחייו עבר טוביה ייסורים רבים. הטיפול במחלתו והמאבק ההרואי להציל את חייו הותיר את רישמו הקשה על שאר בני המשפחה.
טוביה השאיר מאחריו את חנה הרעיה, שותפה נאמנה לחייו במשך למעלה מ-40 שנה. טוביה השאיר מאחריו גם את שתי בנותיו, מירה וטלי ואת נכדיו ונכדותיו האהובים עליו כל כך. תמיד ידע לספר בשבחם.
טוביה, חבר יקר, אתה חסר לנו מאד.
אנחנו חבריך מימי הילדות הנוכחים כאן אהבנו וכיבדנו אותך כל השנים – לא נשכח אותך לעולם.
יהיה זכרך ברוך
צבי בן דוב, דצמבר 2003
נערך ועובד ע"י עופר כהן
809109-058
ofer999@barak-online.net